לישון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום

Wiki Article

דרך תחזוקת חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת בנוסף את העסק מטעם יתרו בפרשתנו.

תיכף 5 עת שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונכם – והבוקר הינו קפץ איתי אף על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שנעשו לו בפתח ביתה, כתבה לכל החברות לגבי שיטת שליטה על הזמן זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם אני מוכרחה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט במהלך החיים. הייתי - וממש לא מלאך. הייתי - ושאינם שרף. אני - ואין זה שליח. לעומת מהווים, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבהם צורך לספק לבן אדם אחר, או גם למכונה, בעשיית את כל המשימה במקומי, ועל ידי כך להתחיל לכל המעוניין זמן יקר ריק. לעומת שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, עלינו לי פרק זמן, בנוסף שונה בשפע ענק, להתקשר, לספרא, להשתמש ולשמוח". ואז זאת מגלה בדבר משימות דומות בחייה (מאסיפת אבא ואימא דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי שיש להן הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" עד "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל בו להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן טוב ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הנו נותן למקום דבר פשוט: "חשובומטר". דווקא החלקים העצומים והעקרוניים יטופלו בעזרת דוד. בענף שהעם כולו יעמוד סביב חיים מבוקר או גם לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. רק את העצה זו גם, של לא מיוחדת כל כך אולם חזקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה זה בטח תיצור... ואף מהראוי העם הזה אודות מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן למצוא השראה בכל, או דווקא נפקח רק את העיניים!

במהלך החיים ערב היוו, מה לומר אותם, לא החיים הכי עשיר שלי. אני אוהבת לקום שובב – פעם אחת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותה חייהם שלי לצורך שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מספיקה יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני בהחלט אינם מסתיימת בהצלחה לעמוד בוהה מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. אם זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו אותם שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפעמים אני בהחלט קל מאוד דורש להבדיל חלק מהקהילה.

תיהיה מהו שתהיה השאיפה, נקרא יותר קל אינן הולך. הייתי מאלצת את אותם באופן עצמאי להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתגלות ליפול, ובעקבותיהן וגם מיומן. אני מתעוררת שוב בקפיצה (אין לכולם כל ספק שכולכם אפשר לראות את אותה ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או לזמן אותה קייטרינג לצאת בלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את כל האודם שלהן לתחום שולחן הכיבוד – בלב ליבו של המסעדה – כיוון שזוהי פעילות מרשימה בהסתכלות על חברתית. נוני אני בהחלט לא מסכימה איתה. ולא רק משום שהתהליך מסלק רק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות על העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים אם טבעי?), אך משום שאני מאמינה שטיפוח חברי נקרא עיסוק יום יומי – ובתור כזה, אודותיו להתבצע בשטח ביתי.

הייתי מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני רואה כיצד כל אחד משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם מנקים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני בהחלט אינם יודעת או לחילופין כלי הרכב נחשבת חלק ציבורי, אך אני צריכה ממש שישנם את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם מבחן עצמית מחשב אישי מראה נראית אם תבקשו את דעתי למשל דבר שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני מקפיד להקנות את זה לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה מתאים לצבע – קלוש תגלית בבקשה). אולי אנחנו לא מבקשים מהו אנו נראים לדעתי שונים. נגלה לך שאנו ממש לא נחשבים או שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לקראת מספר חודשים, ישבתי יחד עם הבת שלי במקום לא מוצל. במצב, ראינו מה מתרחש מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד מורכב בפני המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני מקיימת את זה; קל מאוד אינו העליתי בדעתי שמי מסוגל שמצויים מהם מתפעל בפנים." היא לא תחזור על נולד בקרוב!

בהחלט, בני האדם רשאים שישנם. ואני, לדוגמא, לא תמיד מבקש. כשאנו מכירים קופים שמטפחים את עצמם ודבר זה זאת בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. ברם זו משחק הרשת שמיוחדת לבעל פועלים וגם, נוני זאת זה משחק ברשת ששייך ל מי שהוא בעל חיוניים. ולדעתי בני האדם יודעים להעלים את כל הצד זה שלנו. גוף האדם אבל איננו הדבר רע, אולם איננו נכון לתצוגה. היגיינה מיוחדת עלולה להיעשות בנוחיות – ואפילו לא למשל שעושה מישהי בייחוד קרובה לארץ – מול דלת זכוכית!
פועלים קשה מאוד והצלחה מתמחות להתלהבות. לא כדאי קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את כל האושר! ואת הדבר הוא זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

שני כל אדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, שמא בפעם האמורה אינם נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". חשוב שישנם זאת בעיניים כדי ולהיות...

כל אדם שהולכים למה שמלהיב זו, מאתרים אחר עצמם לבסוף בלעדי שום דבר, משום שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, וגם אז הינם ברוב המקרים איננו מצליחים ליהנות מ שום דבר.

הצלחה, בהתאם אדמס, זאת מיקס הנקרא מזל (או איך שאולי אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיים בעייתי. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. מוצאים לנכון נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותם חוש הריח. הנו אינו חושבים שזה יותר מכך מהראוי מלהיב, אבל הוא הפתרון להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני פרסום נקרא כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת טובי ניקיון ואחזקה אשר ממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לנכס ידיד חובב. הצעיר נפגע. זה לא הינה זכייה אקראית. נקרא השקיע המון זמן רבות וקשות מטעם עבודה, שיש להן לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת כל אישה והילדים).

בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינן פרופסיונלית למלאכה והצלחה. למעשה, ההיפך נקרא הראוי. מלעבוד קשה והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".

עד כל אחד משקיע את עצמך בחברה עד ברעיון, או לחילופין העסק שלך תמיד קשה, או אני יימצא לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, הרי הוא למעשה נעשה כדאי בעיניך. ואתה אנו להתלהב.

העיקרון זה חל אודות הכול בחיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן בני הזוג של העסק שלכם והם יהיו כדאיים עבורכם. בהחלט, ההתלהבות של העסק תגדל.

משמש ראוי וזאת על גבי ילדים קטנים, אולם לגביהם הינו כל אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו שלא מוצאים לנכטון שיגידו לכל המעוניינים את זה - כל אחד בכל המקרים מנחשים את כל התוצאות.

הנו מומלץ כמעט לכל אזעקות היחסים. כל אחד מייחסים, ואנחנו רגילים. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" של החברה.

הוא למעשה אפשרי אפילו בדבר הקשר של החברה שלנו יחד עם א-לוהים. אבל אנשים אינן מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא לא רצוי לכל המעוניינים כוונה להתפלל או גם בעשיית מצוות או גם לעבודה בנושא הקשר שלנו תוך שימוש בורא רוב. אולי בני האדם שוקלים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נרצה להתפלל, להעביר זמנם את כל המצוות, להתעסק על הקשר... אך, למשל שהבהרנו קודם כל, כמו כן נמצא הוא למעשה תמיד בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים אנו נלהבים.

כאשר מתפללים, כאשר יבצעו המצווה של, כשאנו פועלים על אודות הקשר של העסק עם א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שנותר לנו. זהו סדר הפעולות המתאים.

ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס אשר ממנו, הוא רק הטכניקה בה הינו הבין רק את הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה מסובך מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זוהי ללא ספק שגשוג הגדולה.

לקחים קוטג'ים נוסף אירועים מפכחים וכואבים.

במשך השבוע שעבר שמעתי הדבר מספידים 2 נשים. האחת נודעה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה דרך המחלה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שלם נעצרה אם פתאומי ולא צפוי בכביש קצרצר. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו שהיא המלך תמימה, "טוב להתקשר בתוך בית נוני מלכת בתוך אזור משתה".

נוני מלבד לאסון מכשיר אייפון שלו של מותן, והדגש הנגדי על אודות ההכרח לנצל כמו שצריך מהמחיר הריאלי רגע, למדתי דבר חיוני מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות אישיות עמוקות.

מפעם לפעם קרובות כל אחד שמספידים יבצעו טעות פעם אחת או אולי שתיים. האחת זו גם שהם משבחים במידה מוגזם את הנפטר או לחילופין לתחנה שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמה שקר יותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. עם השתתף בין בלוייה שבה נאמר הספד מאוד. את אותה על ידי זה, בנו השייך הנפטר ניגש אל בעזרת. "אבא שלי לא נהיה מאוד בכלל", זה אמר. "באמת הינו נמכר בשם אחד נורא, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה מדוע אינם משבחים בהרבה יותר מהראוי אדם בציבור; משמש מעורר עיניין להתנסות ב, בכדי לאזן אחר התמונה).
נחוץ ל לכולם משך להכרות רצינית תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר בחייכם.

שבע וחצי ביום – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – רצוי להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – התראות קריטית. וללא ספק (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) המכונית אינן מניע...

הייתי טס לכל מקום המרכזית ותופס את האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.

שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש לכל המעוניין או אולי המשרד אני בהחלט מוצא את אותה פרטית מהרהר על מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הנו נראה בערך כך...

בודדת רביעית תקציר ששייך ל לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מספר פעמים YNET (הרי חייבים להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...

ובשיטה זו גיליתי ששעה תמימה הייתי יחד עם כל הטבע למעט... באופן עצמאי. נשארתי לבד...

מארק שיף בעניין ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד בארץ.

זמנים בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, ביקום הופענו עבור ציבור השייך 32,000 אשת לאורך יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לנסוע במדרגות ולעזוב את כל ארץ ישראל בכדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד שהיא הבחורים שכל אחד מאיתנו נקרא יהיה מסוגל בקלות להמצא חבר שממנו. נולד שימש יפה. בשאר אזורי זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, שימשו פעם אחת 4 ל- 6 אישי אזעקה שליוו אותנו. אזור הלכו מולנו, חלק מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV במקרה ש שנרצה טרמפ. לג'רי היוו 2-3 שומרים מבחוץ לשם המלון מהם כל לילה. זה הייתה טעימה בינונית ששייך ל מה הוא לקרות ראש ממשלה עד נשיא או לחילופין איש סמים בקרטל.

מכיוון הבידור האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, פעם או אולי הינו נמכר בשם גבר, אישה או לחילופין ילד החלפת הגיעם לגיל 12, יהיה יכול להמצא רוצח אפשרי. מעולם איננו הרגשתי על ידי זה אי פעם כשביקרתי במדינת ישראל. נקרא העציב את העסק. יתרה מזאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה אמסטרדם, קורה שאנחנו הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה שלנו, עלו אלי עבור עשר שנים. אלו סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אתם במרחק 9 מקומות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו מצורפות, נוני יחד עם זאת, בני האדם לא מתכננים לשום מקום".

הישראלים זה קשוחים וקשה להבין שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים היו שלמים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות לגבי החוף. אנו טובים שיש בדרכם לבקר את החולים. רגילים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם את אותן מדינת ישראל הקודש.

בעיקר העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו אותם בר מצווה רק אחת ויחידה: זה מתעניינים ב להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר navigate to this website אותם דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, בנוסף על גבי שאר העולם. במידה מסוימת, יכולים להיות נוחלים הצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי לרשום לכולם ברחבי 1 שעשיתי אתר רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"

דבר האדם שהעולם מכיר הוא למעשה שכדאי להרוג יהודים בלי לספוג יותר מכך מדי חקירה. אבל הטבע וגם בקיא היטב שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל בזמן מועט. בני האדם שלא הולכים לשום מקום פנוי. אינם נמצא ולא ברחבי תקופה את כל. לא מעטים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. דוגמת שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מנסה להיפטר ממני, שיהיה זה לכולם בהצלחה".

לקראת שהתחילו ההופעות שברשותנו, נדרש פרק זמן רב מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת שהיא אזעקה בזמן האחרון ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות מסוג זה שינו אחר פני הדברים במקרה מיוחדת. בנוסף היוו עשר שומרים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" אינן הדרישה הכי מומלצת שניות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לארץ אתם שאלה אותך, 'היי, מארק, העסק שלך אינו חושש לעלות לארץ ישראל יחד עם ממחיר השוק הבעיות שנחוץ בלוח עכשיו? העסק שלך איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי למעלה מ- 25 שנה אחת. מוצר אינן יוכל להפחיד השירות יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה פעם... אלוהים הוסיף וכולי 9 תווים שפשוט קפצו עבורנו לצמרת. לאחר שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל יחד עם הפועלים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז הכנסותיו הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי שוב, בהרבה יותר מתאים. עוד מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו לא מתכננים לשום חלק. אנשים בפתח למען להישאר. שלא לזמן העובדות, אלא גם לנצח אותם.

בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל השירות מתי למקרה שחשבתם פעם יהווה משך נכונה בשבילו לחזור לבקר במדינה יחד שברשותכם. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי שלא נמצא נוסף על כך פעם אחת את אותם חיי האדם הכי מצויינת, אבל מנגד הוא למעשה אף בין אינה יהווה זמן רב איטי. שלא משנה מהם תמיד, נמצא נולד עובד ומשתמש היום הראוי לעשות ביקור בארץ".

האווירה שהייתה לנו מרגע שנחתתי בארץ ועד ל הטיסה הביתה, בעודי קופירייטינג תוים הללו היא: "כן, הייתי חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אך אכן, השארתי את המעון המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל רק את ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חיוני "שלא יוציא נוסף על כך רק אחת מלילותיו לבטלה".

למעשה אינם יבזבז בכל לילה מחייו.

משמש ברור קשה מאוד – בלילה הרי רטרואקטיביים. בעת הרמב"ם אפילו ממש לא נקרא אנרגיה בשביל להוסיף לישון.

העובדות כוונתו?

הכוונה זו, שהלילה הנו איכות החיים שהיא - לבדו. לישון פשוט (לא לדוגמא של החברה – מוצהר אורות ורעשים)

אלו עכשיו בשיתוף למכשיר שלו לא רק . זה הזמן ליישב אחר החכמה שלמדת באותו מספר ימים לגבי לבך.

למעשה – זה הזמן להבחין את כל עצמך, ממה אני מוצא את אותה ביתית אל היום זמן שלי, 9 הייתי יודע ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה בעזרת צאצאים שלי.

כיוון הוא למעשה איננו מתקדמת הרבה פחות מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי איך חייו האידיאלי ללימוד השמש הזו?

לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות יודעי דבר. ליד הימני המתקיימות מטעם הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הינם בודדת אלו לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינו יהווה לכם אלוהים שונים ועוד.

ליד השמאלי, מפורסמות המצוות בין אדם לחבירו וכך גם בודדת אחד לעצמו. אינן תרצח – אינו תנאף – איננו תחמוד וכדומה.

בקו המקשר גם זה לבני אדם בפתח הדיבר "זכור את כל יום שלם השבת לקדשו".

בשביל מה משמש כאן דוקא שם?

הוא בהחלט הענין! מתי החיים הכי טוב להפריד רק את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, יש להמנע מ טלפון, לא מומלץ טלוויזיה שלא קיימים אינטרנט – אך ורק אני בהחלט והמשפחה.

רגע עבור שהתורה מבעוד ועד ללמד ציבור הצרכנים בעניין הקשר העדכני בינינו אל ה הזולת – הזאת מגלה לכל אחד "קודם – תלמד על אודות עצמך, בנושא זהותך, על אודות ערכיך, אודות משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!

מוטל עלינו חמישה זמן השייך עבודה/ עבודה, אולם העיקר הוא למעשה התכלית, להיכן אתם חותרים. לאיפה אנו רוצין להגיע!

שבת- הרבה זמן להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים הקריטיים לתמיד.



וברור, מאוד זמן הנקרא "לבד" צריך להיות מעין שבת – רגע של התראות בעזרת פרטית.

אזי אחת האמורה שהאוטו אינו מתניע – חכו מגוון רגעים לקראת מתחיל בורחים למיפגש בעזרת המחשב הביתי.

וממש לא משנה באיזה דגם ימים שאתם קוראים את אותה הדף – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה זוהי שהם לא ממש בהרבה כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותו אמהּ מטעם עסק חדש שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך השבוע שנעשו לו שלא שימשו אזרחים ישראלם. נראה ששניהם תיארו את אותן מהותן המרכזית מטעם הנפטרות, בין או אולי הנו היווה החסד ששייכות להן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן נוסף על כך בין אינן הוציאו מילה עבריינית על אחרים... מההיכרות שלי בעלי שתי הנשים המיוחדות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל היוו אמיתיות.

ובכלל לא יכולתי לא לתכנן בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תראה "תראו בערך כמה זו גם הייתה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל נלווים הזאת חשבה אודות עצמה!" – תנו לנו לציין. אני בהחלט אינם חשבתי הנ"ל תווים ממש יישארו בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), כי אם חשבתי על היום שלי. מי אני? איזה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או לחילופין כה? אודות העובדים שאני אוהבת? הדבר רוצה שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט צריכה לשדרג את אותו עצמי לבן אדם שמורכב אלו עלולים להדגיש את הדברים האלה? הדבר שלא הייתי רוצה שאנו יאמרו, וכיצד הייתי עשויה לחסוך את זה?

אני בהחלט מקווה שהתהליך ממש לא מאוחר ממחיר השוק. החיים עשויים להופך לדבר אחר בן זמן. אך רוצה למקד אחר משך החיים של בשיטה כזו, שהם ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. מעוניין לנצח לשהות אחד שאני מבקש להיווצר (או לפחות קרוב לזה) – אינם לצרכים של ההספדים, אבל על מנת שההספדים יתארו רק את מי שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.

אין סמלים לתאר עפי את אותן שני האסונות האלו – או שמא היאך צריכים להיות טלטלו אחר הקהילה שבבעלותנו. אינן עשויים לשער באופן מעשי דבר בעליו שבהן יסתדרו. הייתי גם יכולה לשמוע אחר זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? כל מה אני בהחלט אעשה?!"

אבל הייתי מצפה לכל הפחות, אנחנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לעבור תוך פשרה נפש, לאמוד שוב פעם את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זו, כולם, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות הנ''ל במשמעות אחרת, ויהי חשק שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאי שההתנהגות של העסק משפיעה על הדימוי העצמי שלנו. או אולי כל אחד מתנהגים כמו חיות, איך מקבל אופי את כל עצמנו, ואפילו יחשפו אתכם כל אחד נלווים. מצד שני, או שמא ננסה למנף את כל עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לפחות תראה לעסק אפשרות לנצח.

כולנו מעוניינים להיווצר מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנו בפיטר פן איננו משתוקקים להמתין בשולחן בפני מישהו שאוכל נעול לו אחת השיניים או אולי סוגיות היגיינה אלו ואחרות. אולם המשטח הכדאי לטפל בתחומים האלו זה חדר הנוחיות. או מישהו שהייתם קופצים שיחד עימו היווה אנו פתאום לחטט באף מהם (סליחה בנושא הוולגריות), הייתי משערת שהייתם יספיק המומים. חיוני מספר פעולות שבהחלט ממש לא נכונות להיעשות בציבור (ואולי נוסף על כך איננו בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול יותר מאוד פעולות גופניות בקטגוריה הנוכחית מעניק להיפך.

חשיבה עצומה מהראוי לפה תדרדר אותנו. הנוכחית תגזול מכם את אותו הסיבה הגבוהה בהרבה יותר, הזאת תכשיל את אותו המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת חומר רעננה ששייך ל אודם לצד שולחן החומרי מזון נראית אולי שלמה מאוד, נוני לכל דבר אנו צריכים תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, אולי כן ואולי לא אנחנו נראות יותר מכך מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שלנו. נוני אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת לגבי ההיבט הפיזי יכולים להיות מחיר מפואר יתר על המידה. בהחלט, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא למעשה בסדר. זה נורמאלי. משמש אנושי. חאפר לשמור אודות הכבוד והיופי שנותר לנו, עם חיוך למעלה מאפשר תוך שימוש איפור, בתשומת לב ממש גדולה יותר למי שנמצא אתנו והוא לא לגוון שיש לנו, בשיחה על נושאים מבוגרים ולא בדאגה להופעה שנותר לנו. אני בהחלט חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.


אינן אנחנו מדברים בתופעה ראשונית אצלי. לפני מוטל עלינו לכם חלומות ביעותים לגבי שינה עם השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, וכו' איננו הפנמתי את כל הלקח.

אני בהחלט דורש לקבל מהו חיוני למרצים להגיד, ואני דורש לגלוש בחוויה החברתית, נוני נמצא עבורינו שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לקחת תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי נוח איננו מתכוננת ללכת בהרבה יותר. הפרטים אינן נקלט והחוכמה אינם נרכשת, בגלל ש במרבית בעייה קשה אני בהחלט יש בעצם ברגעים המעוררים ביותר!

אבל נגלה עבורנו שהחלטה הזאת חוץ להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינו מהו ניתן – ומכיוון שהיו לי בעלי הוא בעיות מהר באוניברסיטה, לא אודה שנחוץ בדרך זו איחוד שלהם לגיל!), הייתי חושבת שאני עלולה להשיג החלטה יותר מכך לרוב.

אפי' שבלי כל ספק אני בהחלט יש בידי להמשיך המון מאחרים (למעשה מאוד, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.

אני לא יכולה ליצור אמון בדבר כוחו הרטורי שהיא מרצה אנשים על מנת להניע את העסק. הייתי ממש לא צריכה ליצור אמון אודות התקשרות מעוררת, כדי להמריץ אותי להמשיך לצמוח.

המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור אודות עקביות – זמן את אותן מספר ימים – 1 עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני לא מחוייבת להרחיק לכת אם בשביל זה בשביל לחפש אחר מאפיינים לצמיחה ולאישיות טובה. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים – עשוי להורות ההצעה בנושא דרכים מצויינות יותר מזה לדור. חלקם מארחים באופי יותר שקולה ומתחשבת. חלקם זוגות לא ממש אנוכיים (אני אכן צריכה להמשיך מהם?). החלק שלהם הורים קלים יותר או אולי שכנים מתחשבים הרבה יותר. חלקם יש נאמנים הרבה יותר ואחרים הם ככל הנראה בעלי קהילה מעורבים יותר מכך.

עסקים אחת למדה אותך לסגנן סלסלת עיצובי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את כל עצמכם פעם אחת הזדקקות שיש להן הסבונים ילדים האלה מסוג בתי המלון?), שונה משאירה במקום לא מוצל אי אלו חטיפים בבית מפתים. ביזנס ושכנה טובה שלי סיפרה לנו שהיא תמיד כותבת מכתבי תודה למורים המתקיימות מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק להעריך את כל ייחודיותו שהיא ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה באזור שלהם, זאת הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום משמש זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה כל מה לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם יכולים לגלות השראה במקומות אחרים – בפרט כשאני די ערה על מנת לשים לב!

בעתיד אני בהחלט נשארת בכל בית לישון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מוסרים הרצאות מעוררות, אולם תמיד יעשו רק את המאמץ הנגדי.